סבתא אלה - הנעורים

View Larger Map

סבתא
שם: אלאונורה גולד.
נולדה בתאריך:
25.4.1939
עיר הולדתה: מסקבה, רוסיה.
אביה: אהרון גולד (ז"ל) נולד ב1908 בעיירה יהודית קטנה בשם פטריקוב שבבלרוס.
סיים ביה"ס יהודי בפטריקוב ואח"כ נסע לקיאב שבאוקראינה ושם למד הנדסה במכללה,
הוא היה מהנדס מכונות במשרד של שר התעשיה.
אמה: סופיה צ'צ'יק (ז"ל) נולדה ב1906 גם בעיירה היהודית הקטנה פטריקוב שבבלרוס.
אהרון וסופיה הכירו עוד מילדות – הם למדו יחדיו באותו ביה"ס ובאותה הכתה עוד אז מהימים של הילדות הוא התאהב בה, בסוף הלימודים הם התפצלו וכל אחד הלך לדרכו..
אך ב1932 הם נפגשו שוב במוסקבה ומאז חיו ביחד כ55 שנים נפלאות עד מותה של סופיה.

לסבתי יש אחות אחת בשם מירה והיא (מירה) הבת הבכורה ביניהן, מירה כיום בת 72 והיא גרה במוסקבה שברוסיה.

בשנת 1941 הנאצים כבשו את רוסיה, סבתי הייתה אז בת שנתיים ואמה לקחה אותה ואת אחותה מירה לנסוע לעיר פנזה שבמרכז רוסיה, מפני שנאצים התחילו לתקוף את מוסקבה והם חששו למות בגלל שהם היו יהודים.

כאשר סבתי למדה בביה"ס היה אסור לה ללמוד כלדבר שקשור בדרך כל שהיא ליהדות,
כל הדברים שהיא ידעה בקשר ליהדות היא למדה מהוריה.
בכיתות הנמוכות (בערך א' – ו') סבתי הייתה הילדה היהודיה היחידה בכיתה שלה וכל חברותיה היו נוצריות, היו מס' ילדים אשר התנהגו באכזריות ובזלזול אל סבתי בגלל שהייתה יהודיה, החברה הכי טובה שלה הייתה חצי נוצריה חצי יהודיה לכן היא היחידה שהבינה אותה והייתה הכי קרובה אליה.
לסבתי היו הרבה עבודות בית מפני שאז לא היו מכשירים אלקטרוניים שעשו את העבודה במקמנו וכל יום לאחר ביה"ס היא הייתה חוזרת הביתה אוכלת וישר מתחילה בעבודה!
כל פעם היא עשתה משוו שונה, למשל שטיפת כלים, כביסה ביד, חימום מים וכו'..
לאחר כל עבודות הבית סבתי הייתה הולכת לחצר השכונתית ונפגשת שם עם חבריה מהשכונה ומהכתה ושם שיחקו בקפיצה בחבל, מחבואים, משחקי כדור ועוד..
אז לא היו חטיבות ותיכונים כל הכתות היו מספרים (א' – 1, ב' – 2 ...) סבתי למדה עד כתה 10 (י') ובהפסקות שבביה"ס היא הייתה הולכת עם חברותיה לעשות תאטרון והצגות לילדים הקטנים.

סבתי ומשפחתה לא יכלו לחגוג חגים יהודיים ומצוות בגלל שזה היה אסור, ואם היו תופסים אותם יכלו להרוג ותם על כך.

השכנים שלהם לא היו איתם בקשר טוב - להפך, הם שנאו אותם בגלל שהם היו יהודיים ולכן זו היא עוד סיבה לאי קיום המצוות היהודיות (הם פחדו שהם ילשינו עליהם לKGB ואז יהרגו אותם.)

סבתי הייתה בתנועת נוער מהמפלגה הקומוניסטית, והייתה זו חובה ללהשתתף בה.

בתנועה הם הקפידו על מחזור וסביבה נקייה, הם היו עוברים ברחובות ובשכונות והיו אוספים את הזבל,

בנוסף, בתנועה הם גם היו עוזרים למשפחות אשר אחד מבני משפחתם נהרג במלחמת העולם ה2,

והדבר הגדולביותר שהם היו עושים 5 פעמים בשבוע - הם היו עוזרים לילדים ללמוד מפני שאז היה קשה ללמוד וללמד.

אז באותה תקופה לא היו טלפונים בבתים והיה רק טלפון אחד בשכונה - טלפון ציבורי - שכונתי.

הם היו מתקשרים דרך הטלפונים של המשרדים ושל מד"א.
הם תמיד היו חיים תחת פחד מפני הנאצים והגויים חושבת שעם הייתה פעם את האפשרות לחיות כיהודים כמו היום אז אפשר היה לחיות כמו בני אדם ללא לחצים וללא פחדים.

הם לא ידעו עברית ולא שום דבר שהיה קשור ליהדות מפני שהיה אסור ללמוד וללמד את זה,

לתקופה זאת קראו "תקופת סטלין" - זאת הייתה תקופה מאוד קשה ליהודים שחיו בברית המועצות.

(*סטלין לברית המועצות היה כמו היטלר לגרמניה.)

מאז כיבוש בית המועצות ע"י הנאצים הצבא הרוסי ניסה להלחם בהם, ולאחר 5 שנים הוא הצליח.

כאשר הצבא הרוסי ניצח הייתה הקלה רבה על היהודים מפני שהנאצים היו הורגים יהודים והרוסים לא,

אך בכל זאת לא היה להם ניתן ללמוד דבר הקשור ליהדות.